<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' ביעור חמץ ח"ד</h1>
<h2>דף מב.</h2>
ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי וזומא של צבעים ועמלן של טבחים [וקולן של סופרים] ורא"א אף תכשיטי נשים כל שהוא מין דגן ה"ז עובר בפסח והרי אלו באזהרה ואין בהם משום כרת. כותח הבבלי משום קומנתא דאימא. שכר המדי דרמו בי' שערי. חומץ האדומי דרמו בי' שערי. זיתום המצרי תלתא שערי ותלתא קורטמי ותלתא מילחא. זומא של צבעין מיא דחיזרא. עמלן של טבחים פת תבואה שלא הביאה שליש. קולן של סופרים הכי תרגומו חרתא דאושכפי ר' שימי בר מחוזא אמר טפילן של עשירים שמשיירין אותו לעניים ולפי שלא העשירו קורא אותן (עניים) [סופרים]. רא"א אף תכשיטי נשים שהוא טפילי נשים. ומסתב' דת"ק לזכרים. ודווקא שהם בעין ולא נעשה בהם מלאכה אבל נעשה בהם מלאכה אינו חייב לבער כגון אספלנית וקילור דנפקי מתורת אוכל שאינו חייב לבער כדאמרן הא כל תערובות חמץ חייב לבער. ואלו עוברין בפסח דקתני מתבערין קאמר. ירושלמי וכולן ע"י מיא הא לית בהו מיא קי"ל מי פירות אין מחמיצין.
ותניא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי זיתום המצרי וחומץ האדומי יכול יהא ענוש כרת ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו דר"א וחכ"א על עירובו בלא כלום (ופי') [ופ'] רבוותאי כרבנן ומלקי הוא דלא לקי הא איסורא איכא וכי לא לקי דווקא דליכא כזית בכדי אכילת פרס כגון כותח הבבלי וכיוצא בהם אבל איכא כזית בכדי אכילת פרס אפי' לרבנן חייב. ורבי' אבן גיאות פ' כר"א דאמר על עירובו בלאו. וקשיא לי לפסקא דרבוות' הא קי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם וסתם תנן הרי אלו באזהרה ואם לא ביער עובר עליה בב"י ולאחר הפסח אסור בהנאה ואע"ג דקי"ל כר"ש דלא קניס ע"י תערובות, ההוא בתערובות דלאחר הפסח קאמר. ורבינו יעקב אמר אילו עוברין בפסח דקאמר באזהרת אכילה קאמר אבל משום ב"י ליכא אלא היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס דכי מרבינן תערובות מכל מחמצת לא תאכלו (מדרבנן) [לענין אכילה מרבינן] אבל ב"י לא אשכחן ריבויא, ומייתי ראי' מדאמרי' גבי קדירות (ל'.) ולשהינהו לאחר זמנו וליעבד בהו שלא במינן. ומסתברא ב"י עובר דקי"ל כב"ה דילפי ביעור מאכילה בפ"ק דביצה (ז':) ועוד דאתקש השבתת שאור לאכילת חמץ (ה':) והאי דקאמרינן ולשהינהו לאחר הפסח לאו ראי' היא דל"ד לשאר תערובת [מפני שהוא בלוע] וירושלמי נמי מוכח, לקמן (הכוונה שהועתק לקמן) (וגרסינן בתוספתא) רב שמואל בר רב יצחק וכו' עד דאמר לי' וצריך אתה לבער. ומשמי' דרבי' האי מאן דאית לי' חביתא דחמרא ונפל בה נהמי אפי' פחות מכביצה בפסחא אסור בתר פסחא שרי דהלכתא כוותיה דרבא (ל'.) דאמר חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש וצ"ע. ואע"ג דלא קלנהו [עי' באוצה"ג דף ל' ע"א] שרי. ירושלמי (סופ"ב) רב שמואל בר רב יצחק הו"ל תוסס יהיב בגווייהו שערי (כגון) [בגין] דמחמע שאיל לי' לרב אמי א"ל צריך אתה לבער ר' חנינא ברי' דרב אמי הו"ל דבש מזיף בסלת שאיל לר' מונא א"ל צריך אתה לבער. [ואיכא מ"ד דבספק א"צ לבער].
<h2>דף מג.</h2>
ותניא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי זיתום המצרי וחומץ האדומי יכול יהא ענוש כרת ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו דר"א וחכ"א על עירובו בלא כלום (ופי') [ופ'] רבוותאי כרבנן ומלקי הוא דלא לקי הא איסורא איכא וכי לא לקי דווקא דליכא כזית בכדי אכילת פרס כגון כותח הבבלי וכיוצא בהם אבל איכא כזית בכדי אכילת פרס אפי' לרבנן חייב. ורבי' אבן גיאות פ' כר"א דאמר על עירובו בלאו. וקשיא לי לפסקא דרבוות' הא קי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם וסתם תנן הרי אלו באזהרה ואם לא ביער עובר עליה בב"י ולאחר הפסח אסור בהנאה ואע"ג דקי"ל כר"ש דלא קניס ע"י תערובות, ההוא בתערובות דלאחר הפסח קאמר. ורבינו יעקב אמר אילו עוברין בפסח דקאמר באזהרת אכילה קאמר אבל משום ב"י ליכא אלא היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס דכי מרבינן תערובות מכל מחמצת לא תאכלו (מדרבנן) [לענין אכילה מרבינן] אבל ב"י לא אשכחן ריבויא, ומייתי ראי' מדאמרי' גבי קדירות (ל'.) ולשהינהו לאחר זמנו וליעבד בהו שלא במינן. ומסתברא ב"י עובר דקי"ל כב"ה דילפי ביעור מאכילה בפ"ק דביצה (ז':) ועוד דאתקש השבתת שאור לאכילת חמץ (ה':) והאי דקאמרינן ולשהינהו לאחר הפסח לאו ראי' היא דל"ד לשאר תערובת [מפני שהוא בלוע] וירושלמי נמי מוכח, לקמן (הכוונה שהועתק לקמן) (וגרסינן בתוספתא) רב שמואל בר רב יצחק וכו' עד דאמר לי' וצריך אתה לבער. ומשמי' דרבי' האי מאן דאית לי' חביתא דחמרא ונפל בה נהמי אפי' פחות מכביצה בפסחא אסור בתר פסחא שרי דהלכתא כוותיה דרבא (ל'.) דאמר חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש וצ"ע. ואע"ג דלא קלנהו [עי' באוצה"ג דף ל' ע"א] שרי. ירושלמי (סופ"ב) רב שמואל בר רב יצחק הו"ל תוסס יהיב בגווייהו שערי (כגון) [בגין] דמחמע שאיל לי' לרב אמי א"ל צריך אתה לבער ר' חנינא ברי' דרב אמי הו"ל דבש מזיף בסלת שאיל לר' מונא א"ל צריך אתה לבער. [ואיכא מ"ד דבספק א"צ לבער].
